

הסוודר הראשון | 2018
קטע שכתבתי בסוף השנה השנייה שלי לתואר:
"התחלתי ללמוד בבצלאל לפני שנתיים, והתחושה האישית שלי בשנתיים האלה היא שאני בלמידה אין סופית. שכל הדברים שאני עושה הם לא יותר מניסיונות, כל הכלים שהכנתי הם סקיצה, ניסיון לא מוצלח. ואני בדיסוננס הזה של בין קבלה והבנה לתהליך שאני נמצא בו למול חוסר ביטחון בתוצרים.
שבוע שעבר חברה טובה שהיא השראה גדולה בשבילי, זהר בן סימון, סיימה תואר בעיצוב אופנה בשנקר, קוראים לפרויקט גמר שלה "מקום לטעויות" שמדבר על הניסיונות, ההצלחות והטעויות.
הקבלה של הלא "מושלם" היא לא טבעית לי, אבל לאט לאט אני משלים עם מי שאני מכל הבחינות.
מה יותר אמיץ מלשתף את הסוודר הראשון שסרגתי משאריות, מלא בפגמים וניסיוניות שהופכים אותו לסוודר המיוחד שהוא."
הסוודר השני | 2020
אני לא אוהב לתכנן דברים.
שהתחלתי לסרוג את הסוודר הזה ידעתי שאסרוג סוודר משאריות צמרים שיש לי, בהשראת הסוודר הראשון...
לא היה לי מושג איך הוא יצא בסוף, לא תיכננתי את הפרופורציה, האורך או הסיומת שלו.
פשוט התחלתי לסרוג, פירקתי וסרגתי מחדש, מתוך הידע שהיה לי כבר מהסוודר הראשון, כל שורה החלטתי על דוגמא וצבעים ממה שהיה, בלי תיכנון כלשהו.
וזה היה לי כייף.
בהתחלה שאין צורה, לא יודעים מה יהיה בסוף, ובמהלך הדרך החלטתי איך לעשות את הדברים, הרבה מהספונטניות והאינטואיציה שלי.
התכנון לפעמים חשוב ועוזר לנו להיות ממוקדים בדרך.
אבל לפעמים פשוט כייף להאבד ולהגיע למקומות לא מתוכננים מתוך תחושות הבטן שלנו.